זה היה יום חורפי אחד, לקראת סוף יום במרפאת השד, אחרי מעקב ועוד מעקב שיגרתי, אחרי שגברת יוספי וגברת כהן כבר היו… פתאום מישהיא חדשה…
לחדר הבדיקה נכנסה גברת בשלהי שנות השישים לחייה, לבושה בצניעות אך בקפידה, מסורקת בדייקנות אך שיערה לא נצבע. בשיער השיבה הלבן שבצבץ פה ושם, היה כאין הכרזה של ביטחון ועוצמה "אני גאה בגילי".
"אני מבקשת לבצע בדיקת שד – ממוגרפיה" ביקשה. וכשפנתה אלי שמעתי את צליל השפה העברית ששמעתי אצל אבי עליו השלום, מאלה שהיו גאים לדבר ב"עברית תיקנית" . "למען האמת הגעתי למכון הממוגרפיה כי רציתי לבצע ממוגרפיה, הם לא הסכימו לעשות לי ממוגרפיה ושלחו אותי אליך!" וכאשר אין בנימת דבריה רמז לטרוניה או טענה כלשהיא!
"טוב", עניתי כאשר משהו "לחש" בליבי פנימה – הגברת הזאת, איך שהיא הופיעה, מכינה לך הפתעה… שים לב… חדד את החושים שלך… "אז כמו כל דבר נתחיל מההתחלה" עניתי.
"בת כמה את"? "66 " ענתה קצרות. "כמה לידות ילדת"? "3 " ענתה עניינית. "מה היה גילך בלידה הראשונה"? "24" ענתה.
"האם במשפחתך היו מקרים של סרטן השד או סרטן השחלה"? "לא" !
"בבקשה להכנס מעבר לוילון, להוריד חלק עליון, יש מתלה על הקיר לנוחיותך, ואני כבר בא…" פלטתי את המנטרה השחוקה של מרפאת השד…
בעודי משלים את הרישומים בתיקה, נכנסה הגברת מעבר לוילון והתכוננה לבדיקה. נעלי ה"גולדה" שהתרוממו מעל דרגש העליה למיטה רמזו לי שהיא מוכנה…
ביצעתי בדיקת שד יסודית ודקדקנית כהרגלי. השד היה בינוני בגודלו, ניכרו בו תהליכי ה"תחלופה השומנית", ללא ממצא חשוד כלשהו.
כשחזרה לשבת מולי שאלתי "האם ביצעת ממוגרפיה לאחרונה"? "לפני כ 8 חודשים" ענתה תוך כדי שהיא שולפת מעטפת ממוגרפיה ומניחה אותה לפניי. בדקתי את פענוח הממוגרפיה ונראה שהוא אכן בוצע לפני כ 8 חודשים במכון מוכר על ידי רדיולוג מצויין. ופורש כתקין.
"אז בואי נסכם" אמרתי בסמכותיות. "את בת 66, בריאה, סיכון רגיל לסרטן השד בגילך, בדיקתך הקלינית תקינה, וממוגרפיה תקינה. אם אין סיבה מיוחדת, מקובל לבצע ממוגרפיה פעם בשנתיים. כנראה שבמכון הממוגרפיה צודקים אם לא רוצים לצלם אותך שוב." "בממוגרפיה מידה לא מבוטלת של קרינה – כדאי להמנע מקרינה לא רצויה !" הוספתי אחרי מספר שניות של שתיקה.
הגברת שתקה, ניתן היה לחוש במבוכה שהציפה אותה, עקבות סומק קל הופיעו בלחייה. הביטחון העצמי שהיה נסוך בה במשך כל הפגישה – התערער משהו… חשתי באי שקט שהתבטא בהתכווצות לא סדירות של שרירי פניה…
"האם יש סיבה מיוחדת?" ניסיתי לעודד אותה לבטא במילים את מה שזעק בשפת גופה.
שוב שניות של דממה. שלאחריהן היא אוספת את שקית הממוגרפיה כמתכוונת ללכת…
" אני כאן בשבילך… מוכן לשמוע …" אמרתי בטון מלטף מתחשב ומרגיע .
"ידעתי !…, לא רציתי להגיע לכאן…! הרפלקסולוגית שלי שלחה אותי… אם תבטיח לא לצחוק ממני אספר לך את הסיפור" אמרה בקול נבוך תוך כדי שהיא בוחנת בקפידה את התייחסותי לעניין הרפלקסולוגית שלה. וכאשר מבטי היה מעודד, היא המשיכה.
" בבעלות משפחתי עסק – למסחר בברזל. אנחנו מעסיקים כשישה עשר עובדים: מלגזנים, נהגי- משאיות, פקידות וכיוצא בזה. אנחנו מעסיקים במשכורת חודשית רפלקסולוגית שמטפלת בעובדים. הגענו למסקנה שהיא מרוויחה את שכרה בחיסכון ימי מחלה לצד הגברת שביעות רצונם של העובדים שלנו. במסגרת זו, גם אני מטופלת על ידה!
בשנה האחרונה היא אינה מניחה לי… היא חוזרת ולוחצת על נקודה מסוימת בבוהן ימין – המכאיבה לי מאוד! לטענתה, מדובר ב"בעיה כלשהיא" בשד ימין רביע חיצוני עליון. היא לא הרפתה עד שהלכתי לכירורג שד ועד שהאחרון לא שלח אותי לממוגרפיה. היא לא הסכימה עם אבחון הממוגרפיה… כל כך בטוחה בעצמה, שלחה אותי לבצע ממוגרפיה חוזרת אצלכם… ושמונה חודשים ללא הרף, עד שהלכתי למכון הממוגרפיה … הם שלחו אותי אליך… ועכשיו אני יושבת מולך… די נבוכה…"
"היכן הבעיה? " שאלתי בסבלנות מתובלת ברוך. "שד ימין רביע חיצוני עליון" ענתה מהוססת.
"אם כן אז בואי נבדוק שוב את שד ימין רביע חיצוני עליון" אמרתי.
שוב סרקתי את שד ימין תוך דגש מיוחד לרביע החיצוני עליון, השד היה חלק, ללא גושים. ללא ממצא מישושי כלשהו.
"הבדיקה תקינה, אני לא מרגיש גוש כלשהו! את בטוחה שאתה רוצה ממוגרפיה חוזרת?" שאלתי. "כן! אני רוצה ממוגרפיה! " ענתה האישה כשהיא מגייסת את כל בטחונה העצמי.
התיישבתי מאחורי השולחן וכתבתי על נייר המכתבים למכון הממוגרפיה: "בת… סיכון… בבדיקתה הקלינית … למרות שביצעה ממוגרפיה רק לפני כ 8 חדשים, קיים חשד לסרטן השד (שד ימין רביע חיצוני עליון) אבקש לבצע ממוגרפיה וסונר שדיים מכוונים … בברכה…"
כעבור שבועיים חזרה למרפאתי, על תיק המרפאה שלה היו מוצמדים בסיכה משרדית בדיקת הממוגרפיה, סיכום הביופסיה ותשובה מהמכון הפתולוגי: "סרטן השד דרגה 1 בקוטר של 6 מ"מ שד ימין רביע חיצוני עליון".
היא עברה את הניתוח בקלות, לא הזדקקה להמשך טיפול אונקולוגי, ומאז לא ראיתי אותה.
