היה זה בחודש אוגוסט חם ולח, ישבתי במרפאת השד ב'מרכז מירב' בשיבא, ונראה שהזמן והאוויר בחדר עשו יד אחת והחליטו לא לזוז… המיזוג המרכזי בקושי הורגש. בדיוק חזרתי מהחופשה השנתית שלי ב'חוף דור', ורק צלילי הקרן העליזים שחיבר מוצרט, שהתנגנו להם כאילו בחשאי בחלל החדר – הצליחו להחדיר מעט חיוניות ואולי אופטימיות… אישה אחרי אישה נכנסו לחדר. ביקורת שיגרתית ועוד ביקורת שיגרתית… ועוד ביקורת שיגרתית… ואז לקראת סוף המרפאה, (תמיד זה קורה לקראת סוף המרפאה…) נכנסה לחדרי אישה תמירה, שמלה פרחונית בגווני צהוב ירוק, סנדלים וחגורה תואמים. מלאת שלווה וביטחון עצמי. התישבה על הכיסא מולי תוך שהניחה שקית צילומי ממוגרפיה על השולחן. ממבט חטוף בשקית הבחנתי שהממוגרפיה נעשתה בדרום. "אני רוצה בדיקת שד" פנתה אלי בבטחון עצמי של נמר. "בבקשה" עניתי, "אך קודם בואי נכיר אותך, נקבל פרטים לגבייך…" וכך בקפידה ובדייקנות, כמו שאני רגיל, חקרתי אותה לגורמי הסיכון שלה. וכשסיימתי הצבעתי בידי לכיוון מיטת הבדיקה והכרזתי את המנטרה האוטומטית שאני מורגל בה: "אז היכנסי לך מעבר לווילון, להוריד חלק עליון, יש שם מתלה על הקיר, וכשאת מוכנה תקראי לי…" בנתיים בדקתי את צילומי הממוגרפיה שבוצעו בסורוקה באר שבע, באיכות טובה מאוד ועל ידי רופאת רנטגן מוכרת וטובה.
כשהייתה מוכנה ביצעתי בדיקת שד קפדנית ומסודרת. סרקתי את השדיים בקפדנות, ולא מצאתי ממצא ראוי לציון. סיימתי את הבדיקה ורמזתי לה בתנועת יד להתלבש ולשבת מולי.
כשהתיישבה מולי חשתי את התגברות דריכותה, היה לה מבט חד ונוקב, ביקורתי משהו… כאילו שהיא עומדת לזנק.
סיכמתי : "תראי, את בת 43, הסיכון שלך לסרטן השד – רגיל – את לא נמצאת בקבוצת סיכון מוגבר לסרטן השד. בבדיקה הקלינית היסודית שביצעתי, שהיתה קלה מבחינה טכנית, לא מצאתי ממצא חשוד כלשהו. הממוגרפיה שלך באיכות טובה – תקינה. ועל כן אני ממליץ ביקורת שיגרתית בעוד 6 חודשים".
ואז, עוד בטרם הספקתי לסיים את המשפט – באה ההתקפה! במבט מלא סלידה המעורבת בחוסר אמון, ובאסרטיביות חצופה ומתנשאת, השמורה ומיוחדת לעורכי דין אמרה : "תראה דוקטור, הסיפור הוא כזה, לפני כשנה חשתי אי נוחות בשד שמאל, משהו הציק לי, פניתי לכירורג במקום מגורי, הוא בדק אותי ואמר לי שאין לי כלום… הבדיקה תקינה. חזרתי הביתה אך בכל זאת אני מרגישה את המקום. משהו לא בסדר, משהו שם לא כרגיל… כעבור חודשיים-שלושה חזרתי אליו לבדיקה נוספת, הוא שוב בדק, אמר לי שהוא לא ממשש ממצא חשוד. אבל ליתר ביטחון, בגלל שאני מרגישה משהו נעשה ממוגרפיה. חזרתי אליו אחרי הממוגרפיה והאולטראסאונד שהיו תקינים. והוא סיכם: "את צעירה, סיכון רגיל, בדיקה תקינה, ממוגרפיה וסונר תקינים – בואי אלי לביקורת בעוד חצי שנה." חזרתי הביתה! כך בבית במשך שלושה חודשים אני חשה וממששת את הגוש, 'פרפרים בבטן' אי שקט, והדבר הזה שם… מעונה מהמחשבה ומוטרפת מפחד, פניתי לבדיקה אצל ד"ר מ., רופא בכיר ביחידת השד בבית חולים סורוקה. הוא בדק אותי ביסודיות וסיכם את הביקור בדיוק כמוך: "את בת 43, סיכון רגיל לסרטן השד, הדמיה תקינה, בדיקה קלינית תקינה – ביקורת בעוד 6 חודשים…".
אחרי שלושה חודשים נוספים, כשאני חיה בסרט אימה, חשה את המשהו הזה בשד, החלטתי לבוא אליך לבדיקה… ועכשיו אני יושבת מולך ומה אתה אומר לי ??? אתה חושב שאני 'פסיכית'??? ד"ר, אני 'באטרף' !!!
"טוב"- עניתי לה, בטון מעט כועס אך מהול בהבנה, מעין התחשבות אבהית כזאת… "כאשר נגמרה לי 'הבחינה' שעשית לי, בואי מעבר לווילון ותראי לי בדיוק מה את מרגישה…"
כמעט בחדווה היא קפצה על המיטה, וכהרף עין פשטה את חולצתה. "כאן, דוקטור!" אמרה בביטחון של קרנף כשהיא מורה באצבעה על נקודה בשד שמאל רביעי פנימי תחתון! חלחלה עדינה הציפה אותי, פחדתי להסגיר את מחשבותיי… מניסיוני, כאשר אישה מורה לך בנחרצות על גוש בשד, היא יודעת מה שהיא אומרת!!! במיוחד כשהיא חשה בו זמן כה רב…!!! בדקתי את האזור ביסודיות, בישיבה, בשכיבה, ב'הרמת יד' ובתנוחת 'יד על המותן'. כאשר אני עוצם את עיניי, ובעיניים פקוחות, מיששתי ביד ימין וביד שמאל ובשתי הידיים. אך כלום! לא חשתי גוש חשוד. פניתי אליה: " אני לא ממשש בוודאות משהו, אך בואי נעשה אולטרסאונד מכוון."
"בסדר" ענתה לי בקול רך ומפוייס,
" אם תרשי לי, אסמן את המקום בעיגול."
"בסדר" השיבה עניינית.
בעודה מתלבשת מאחורי הוילון, חייגתי למכון הממוגרפיה, בקשתי לדבר אישית עם רופאת הממוגרפיה הידועה במקצוענותה ללא הפשרות ובמזגה הסוער. תיארתי בפניה את השתלשלות 'המקרה' , אתגרתי אותה: " ממוגרפיה ואולטראסאונד מבאר שבע תקינים אך אני בטוח שיש שם משהו…".
"טוב, תוריד אותה אלי! אבל עכשיו! מאוחר יותר אין לי זמן…" ענה לי הקול הנשי מבעד לשפופרת כשהוא חדור נחישות ושש אלי קרב…
לקראת סוף יום העבודה חזרה אלי ד"ר מ. ממכון הממוגרפיה : "אתה צודק! יש שם משהו מכוער בקוטר 4 מ"מ, לקחתי ביופסיה ונראה…"
כשישבה מולי הגברת, לסיכום, אחרי הניתוח אמרה לי בקול רך ומפוייס : "דוקטור, אתה אומר לי שזה היה 'גידול' קטן, בקוטר של 4 מ"מ ושהוא יצא בשלמות. גם 'בלוטת הזקיף' נקייה – כלומר המחלה לא הגיעה לבית השחי. יותר מזה – לא בטוח שאצטרך טיפול משלים בקרינה וכמותרפיה… אבל דוקטור, אני יודעת על ה'גוש' הזה יותר משנה… איך אני יודעת שהוא לא משתולל לי בגוף.?!? "
לקחתי נשימה עמוקה, ואז בהערכה רבה (כי ידעתי שרק היא עצמה – הצילה את עצמה! בזכות נחישותה ואופייה – הגיעה לגילוי המוקדם הזה), עניתי : "הרפואה לצערי אינו מקצוע מדויק! הרפואה הוא מקצוע סטטיסטי. אני מטפל בך על סמך ידע סטטיסטי קודם האומר מה קרה לנשים עם גידול דומה לזה שלך…והסטטיסטיקה אומרת ש'גידול' בקוטר 4 מ"מ עם בלוטות נקיות הוא גילוי מאוד מוקדם! לא ניתן לגלות סרטן שד קודם! והסטטיסטיקה אומרת שסיכוייך מצויינים! שרוב הסיכויים שהמחלה לא 'יצאה מגבולות השד'. יש סיכוי טוב מאוד שבטיפול שקיבלת הדברנו את המחלה..!".
